התוצאים המקובלים בניסויים קליניים גדולים באי ספיקת לב כרונית מתמקדים בהערכת יעילות הטיפול בעזרת מדידת כמות ומשך האשפוזים ושיעורי תמותה. לצד זאת, חולים באי ספיקת לב מושפעים גם מהירידה הקשה מאוד ביכולת שלהם לבצע פעילות גופנית ומהפגיעה באיכות החיים.
עוד בעניין דומה
בסקירה הנוכחית המחברים ניסו להעריך את ההשפעות של טיפולי אי ספיקת לב על תוצאים הקשורים ביכולת לבצע פעילות גופנית ובאיכות החיים תוך הסתמכות על נתוני מחקרים אקראיים.
מהמחקרים הקיימים עולה שקיימים מספר טיפולים המשפרים את יכולת הפעילות הגופנית בחולי אי ספיקת לב כמו אימוני התעמלות, מתן תוסף ברזל תוך ורידי בחולים עם מחסור בברזל, ובפחות ודאות – מתן טסטוסטרון בחולים מסוימים.
על פי הדיווחים, גורמים מעוררי אריתרו-פואזיס משפרים את יכולת הפעילות הגופנית בקרב חולים אנמיים עם אי ספיקת לב. כמו כן, שמירה על קצב סינוס מעניקה יתרון מסוים מבחינת יכולות פעילות גופנית בהשוואה לפרפור פרוזדורים, במיוחד בקרב חולים העוברים בידוד ורידי ריאה (pulmonary vein isolation).
מחקרים שבדקו טיפולים במצבי תחלואה הנלווים לאי ספיקת לב כמו הפרעות שינה, סוכרת, מחלת כליות כרונית ודיכאון, דיווחו על שיפור בכושר הגופני ובאיכות החיים; עם זאת, הנתונים הזמינים מוגבלים ולא תמיד עקביים.
מבחינת התערבויות פרמקולוגיות (מעכב האנזים להמרה של אנגיוטנסין, חוסמי קולטן אנגיוטנסין, חוסמי בטא ואנטגוניסטים לקולטנים מינרוקורטיקואידים) יש מעט עדויות הנוגעות להשפעתם החיובית על פעילות גופנית ואיכות החיים. מחקרים עם ivabradine ועם sacubitril/ valsartan מצביעים על השפעה חיובית משמעותית בשיפור איכות החיים; עם זאת, בסיס הראיות מוגבל במיוחד מבחינת הראיות בנוגע לשיפור ביכולת לבצע פעילות גופנית.
מקרה מעט יוצא דופן הוא המקרה של חולי אי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור. בחולים אלה יש עדויות חזקות לכך ש-sacubitril/ valsartan ו-spironolactone יעילים בשיפור איכות החיים.
לסיכום, העדויות לטיפולי אי ספיקת לב בכל הקשור ליכולת פעילות גופנית ולאיכות החיים הן מוגבלות ולא מספיק חזקות כדי לאפשר המלצות טיפול ברורות לאי ספיקת לב. מבחינת יכולות אלו, הטיפול במצבי תחלואה נלווים עשוי להיות חשוב מאוד הן בשיפור איכות חיים והן בשיפור יכולות פעילות גופנית. לאור מצב הידע הנוכחי, נדרשים מחקרים נוספים על יכולת תפקודית ואיכות חיים באי ספיקת לב.
מקור: